מַהִי שֶׁמִּיטָּה?
 

הַשָּׁנָה, כְּמִדֵּי שֶׁבַע שָׁנִים, חָלָה שְׁנַת שְׁמִיטָּה.
שְׁנַת שְׁמִיטָּה הִנָּהּ שָׁנָה מְיֻחֶדֶת מְאוֹד, הֱיוֹת וּבְשָׁנָה זוֹ אָנוּ מְצֻוִּים לִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה.
הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה פּוֹסֵק הַחַקְלַאי מֵעֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה וּמִתְיַחֵס אֶל אַדְמָתוֹ כְּאִלּוּ הִיא לֹא שַׁיֶּכֶת לוֹ , אֶלָּא שַׁיֶּכֶת לקב"ה שֶׁצִּוָּה עָלֶיהָ לָנוּחַ.
גַּם בַּמַּטָּע וּבַכֶּרֶם לֹא מְבַצְּעִים שׁוּם מְלָאכָה שֶׁלֹּא הֶכְרֵחִית לְקִיּוּם הָעֵצִים שֶׁכְּבָר יֵשׁ שָׁם.
כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְחַקְלַאי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם אֶת עַצְמָם וְלֹא לַעֲבֹר עַל הִלְכוֹת שְׁמִיטָּה, נָהֲגוּ לִמְכּוֹר אֶת הָאֲדָמוֹת הַחַקְלָאִיּוֹת לַגּוֹיִים לְצוֹרֶךְ הַשְּׁמִטָּה(הַתָּר מְכִירָה), וְכָךְ אֶפְשָׁר לְעַבֵּד שָׂדוֹת אֵלֶּה  וְלֶאֱכֹל אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁצָּמְחוּ בָּהֶם.
הָבָה נְבָרֵר לְעַצְמֵנוּ מֵהֶן הָעֲבוֹדוֹת שֶׁנַּעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּשָּׂדֶה, בַּמַּטָּע וּבַכֶּרֶם, שֶׁהֵן אֵלּוּ שֶׁאֲסוּרוֹת בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה.
אֶת הַבֵּרוּר נַעֲשָׂה בְּעֶזְרַת אֱמוּנָה וְנִמְרוֹד, שֶׁיְּלַוּוּ אוֹתָנוּ בְּכָל הַשִּׁעוּרִים:
הִשְׁלִימוּ אֶת דְּבַרי הַיְּלָדִים(העזרו במילון המושגים שלמטה)
עַל כָּל תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה תְּקַבְּלוּ 10 נְקודּוֹת.